אחרי תקופה לא מדהימה במיוחד.. מאתמול לשם שינוי התחילה לבקר אצלי האופטימיות.
הבנתי שבאמת לא נשאר לי הרבה להיות פה, עוד קצת ואני בבית.
יצא לי לדבר עם הבן זוג שלי שכל כך קשה לי להיות רחוקה ממנו. מאז שעזבתי את הבית אנחנו דיי התרחקנו, הוא בצבא עסוק, ואני פה.
יצא לי לשפוך את כל מה שיושב לי על הלב. וזה כל כך עזר לי. הוא היה בשוק, לא הבין למה רע לי ולמה אני מקטרת כל הזמן... ועכשיו הוא הבין, דיברתי ובכיתי הוצאתי את כל מה שיושב לי על הלב. זה היה כל כך כייף, מקל.
כל כך כייף לדבר אחרי שאתה שומר הרבה דברים בבטן. ועוד עם משהו שאתה כל כך אוהב.
היום התעוררתי עם חיוך על הפנים. ויצאתי לטייל לבד. לקניון עשיתי מעין שופינג לבד.
כל כך כייף להרגיש משוחררת סוף סוף. כאילו אבן נפלה לי מהלב.
מזל שיש את הרגעים האלה שאתה מוצא, ושופך את הכל.
היום כשחזרתי הביתה דיברתי עם חברה שלי, החברה הכי טובה- איכשהו היא תמיד מעלה לי חיוך על הפנים.
כמה טוב לדעת שיש חברים טובים בעולם הזה. :)
כשאתה עצוב ובודד, כואב ומאוכזב.. יש תמיד מי שיעזור לך לעלות למעלה,ויעלה לך חיוך, יראה לך את האופטימיות שבכל דבר.
שיהיה שבת שלום ! :)
;){kind=link}